תרפיית העטיפה: למה דווקא עכשיו כולנו זקוקות לפורושיקי?

לכבוד יום הפורושיקי הבינלאומי, 23 בפברואר: מחשבות על הצורך להיות עטופות דווקא עכשיו, על הרגע המדיטטיבי שבקיפול – ועל איך מחווה קטנה של עטיפה יכולה להפוך לעוגן של שקט ומשמעות.

עטיפה היא לא רק כיסוי. היא מחווה, מחשבה, אמירה. ולפעמים, היא רגע של שקט בתוך הכאוס. בתקופה הזאת, שבה אנחנו מחפשות נקודות אור ואיזון, אמנות העטיפה היפנית – פורושיקי (Furoshiki) – מציעה לנו בדיוק את זה: רגע של התכנסות, הקשבה והתמקדות בפעולה אחת מדיטטיבית, שמכילה בתוכה עולמות שלמים.

יום הפורושיקי הבינלאומי מצוין ביפן במגוון אירועים (Furochicit)

ב- 23 בפברואר מציינים ביפן את יום הפורושיקי הבינלאומי. התאריך הזה 2.3 נבחר לא במקרה: ביפנית, הספרות 2 ו-3 נהגות "צו" ו-"מי", והצליל שלהן יחד יוצר את המילה "צוצומי" שפירושה עטיפה. זו מחווה נאותה לאמנות העתיקה הזו, שממשיכה להתקיים ולהתחדש כבר למעלה מאלף שנה. פורושיקי נולד ביפן במאה ה-8, כשיטת עטיפה והגנה באמצעות פיסות בד. שיטה ששימשה תחילה לאחסון חפצי ערך ואוצרות ובהמשך, גם כדרך לשאת בגדים בבתי מרחץ ציבוריים (אונסנים). סמוראים עטפו בפיסות הבד את בגדיהם, ובמשך השנים בדים אלה הפכו מסמל של פונקציונליות לאמנות עטיפה של ממש מעטפת, שהיא מתנה בפני עצמה המביעה כבוד, הערכה והתחשבות. ביפן, לצבע ולדוגמאות המודפסות על הפורושיקי יש משמעות עמוקה, כמו קודים תרבותיים או שפה בפני עצמה.

כל עיצוב נושא מסר וחשיבות עבור מי שמקבל/ת את המתנה, והבד עצמו הופך לשגריר של תרבות ורגשות.

כמו טקס התה, כמו קליגרפיה, כמו אמנויות יד מסורתיות אחרות, גם הפורושיקי דורש דיוק, תשומת לב וסבלנות. כל קפל, כל קשר, כל בחירת בד הם חלק מחוויה שלמה. ומה שמדהים בפורושיקי הוא מחבר אותנו למהות שאולי התרחקנו ממנה בעולם המהיר של ימינו: ראיית העטיפה כחלק בלתי נפרד מהמתנה עצמה ולא רק אמצעי להגשתה.

ביום הפורושיקי, שמצוין מדי שנה ביפן ובעולם, מתקיימות תערוכות, סדנאות והרצאות שמדגישות את חשיבות המסורת הזאת לא רק כדרך עטיפה, אלא כתרבות של קיימות, מודעות, והקשרים אנושיים. הרי בניגוד לנייר עטיפה חד-פעמי, פיסת הבד פורושיקי ניתנת לשימוש חוזר, להפיכה לתיק, לקישוט, לצעיף, למפית או לכל דבר אחר שהדמיון מאפשר.

אך מעבר לקיימות והאסתטיקה, יש כאן גם תרפיה בעיסוק. בתקופה המורכבת שבה אנחנו חיים, יותר ויותר א.נשים מחפשים/ות פעולות שנותנות להן/ם תחושת ריכוז ושלווה כמו ציור, רקמה, או כל יצירה אחרת בידיים.

פורושיקי הוא התגלמות מדויקת של תרפיית העטיפה. רגע שבו הידיים עובדות, והראש מתמקד בפשטות של הבד, הקשר והתוצאה שתפתיע גם את עצמנו. הוא מעין מסע קטן בתוך פיסת בד אחת, כזאת שמחזירה אותנו למגע, לקיפולים, להקשבה ומעל הכל לאמנות שביכולתנו לעטוף ולהתעטף, בתקופה שבה אולי זה בדיוק מה שכולנו צריכות. ** המאמר פורסם גם במגזין "את" בתאריך 23/3/2025