יאיוי קוסמה: פרידה מהאמנית שהפכה את האינסוף לבית | אמנות יפנית

כשבאינטרנט הופיעה הידיעה על לכתה של יאיוי קוסמה, הלב החסיר פעימה. יש רגעים שבהם דמות מעולם האמנות אינה עוד נקודה מרוחקת בביוגרפיה מוזיאלית, אלא נוכחות חיה, פועמת ומשפיעה באופן עמוק על מסלול החיים האישי. עבורי, כמי שחיה, חוקרת ונושמת את תרבות החומר והאסתטיקה היפנית, קוסמה הייתה הרבה מעבר לאגדת אמנות, היא הייתה מצפן.  

בתי הבכורה מחופשת ליאיוי קוסמה לצד "הדלעת" האייקונית במוזיאון תל אביב לאמנות. 2021

בשנותיי כעיתונאית עיצוב ואדריכלות, עקבתי מקרוב אחר העשייה שלה. כתבתי עליה שוב ושוב, ניסיתי לפענח את הקסם ואת האופן שבו הצליחה לקחת חרדות וצללים פנימיים ולהפוך אותם לשפה חזותית של ריפוי, צבע ואינסוף. באותן שנים, עוד הרבה לפני שהתערוכה האייקונית שלה הגיעה למוזיאון תל אביב והמונים צבאו על הדלתות, בערה בי השתוקקות גדולה אחת: לראיין אותה.  

ניסיתי. פניתי, תכננתי, חיפשתי כל ערוץ אפשרי אל הסטודיו שלה בטוקיו. חברי המערכת בוואלה, הקולגות שלי נרתמו אף הם למאמץ המשותף. "יש לנו יאיוי?" היו שואלים אותי תדיר במסדרונות המערכת. זה היה מסע של חלום אישי שנרתמו אליו הרבה א.נשים. חליפת מיילים, תיאומים, ציפייה דרוכה להזדמנות לנהל שיחה ישירה עם האישה שהגדירה מחדש את מושג החלל והחזרתיות. המפגש הישיר הזה, הפנים-אל-פנים, לא צלח בסופו של דבר. אבל המעגל המסוים הזה נסגר בדרכים אחרות, בסיקורים, בתיעודים, במחקר ואפילו בביקור בעיר הולדתה של קוסמה- מצומוטו.

מצומוטו היא עיירה קטנה במרכז יפן באזור האלפים היפניים, נעימה וציורית. בין רחובותיה פזורים פסלי צפרדעים רבים, סמל יפני מסורתי מקסים, שכן המילה לצפרדע ביפנית (Kaeru – 蛙) נהגית בדיוק כמו המילה "לחזור הביתה" (Kaeru – 帰る). הצפרדעים של מצומוטו מבטיחות שהנוסעים תמיד ישובו בשלום לביתם. ושם, במוזיאון לאמנות המקומי שמקושט כולו בנקודות האדומות-צהובות שלה, הרגשתי כמה קוסמה, למרות שכבשה את הגלריות הנחשבות ביותר בניו יורק, פריז וטוקיו, תמיד נשארה מחוברת לשורשים הילדותיים והפשוטים של נוף מולדתה.  

מכונות משקאות אוטומטיות במוזיאון יאיוי קוסמה, בעיר הולדתה - מצומוטו , יפן

היום אני מבינה שה"כמעט" של הראיון שלא קרה לא גרע דבר. הדיאלוג איתה לא היה זקוק למיקרופון או לשיחה מוקלטת; הוא כבר התרחש בתוך חיי היום-יום שלי.  

תרבות יפן לימדה אותי להביט אל עומקם של חומרים, אל הטקסים הקטנים של העטיפה, ואל האופן שבו חפץ פשוט נושא בחובו נשמה. קוסמה לקחה את התפיסה הזו אל הקצה היא הפכה את הנקודה הבודדת (Polka Dot) למיקרוקוסמוס של היקום כולו.  

ההשראה הזו חלחלה ישירות אל תוך הבית הפרטי שלי. היא נוכחת בכלי ייחודי ומרשים שעוצב בהשראת קוסמה העומד במרכז הסלון (וזז למקום בטוח לאחרונה, כי ילדים קטנים בבית...) ומזכיר לי בכל יום את הכוח שבחזרתיות ובטקסטורה. היא נמצאת בזיכרון המתוק של בתי הבכורה, שבחרה בטבעיות להתחפש דווקא ליאיוי קוסמה בפורים לפני 4 שנים, עם השמלה מנוקדת ודלעות קטנות שמקשטות את הקשת שהכנתי עבורה לבקשתה. והיא מלווה אותנו ברגעים השקטים והעדינים ביותר כשאנחנו קוראות יחד, לפני השינה, בספר הילדים המתורגם שמספר את סיפור חייה של יאיוי.  

כמו הצפרדעים של מצומוטו שמסמלות שיבה הביתה, קוסמה חזרה היום אל האינסוף שממנו שאבה את יצירתה. היא הותירה אחריה רשת בלתי נגמרת של נקודות אור, צבע ודמיון שממשיכות עבורי לחבר בין תרבויות, בין אמנות לחיים, ובין אמא לילדיה.  

תודה לך, יאיוי, על שהראית לנו איך להפוך את האינסוף לבית.